נשים רבות מתלבטות לא פעם לגבי אפשרות הטבילה במעיין כתחליף למקווה. לכאורה ידוע שמבחינת ההלכה נחשב המעיין למקום טבילה כשר, ואף ידוע שבמשך כל הדורות טבלו נשים צדקניות במי מעיין במסירות נפש כאשר רצו להיטהר. אך האם באמת זה אפשרי גם היום, ואיך בכלל עושים זאת?
ראשית, חייבים להיות מודעים לכך שמעיין אכן בחלק מהמקרים יכול לטהר, אך ישנם פרטי הלכה רבים שעלולים להפוך את המעיין לבלתי מתאים לטבילה מבחינה הלכתית. כך למשל כשאינו מכיל את כמות המים הנדרשת (40 סאה), או אם עבר שיפוץ מסוים, כולל הטיית המים, ובשל כך נאסר מלשמש כמקום טבילה. כמו כן יש פרטי הלכה נוספים הנוגעים למעיין. מכיוון שלא תמיד ניתן לברר את הפרטים לעומקם, מומלץ מלכתחילה לטבול במקווה כשר הלכתית, ולא ללכת למעיין מבלי שיש בכך צורך אמיתי.
ומה עם טבילה בנהר שמימיו זורמים?
כאן יש לברר פרטים נוספים לפני שמתירים טבילה כזו. ראשית, יש לבדוק היטב מהיכן מגיעים המים לנהר, שכן במידה והם מגיעים למשל ממי הפרשת שלגים, הם נחשבים מבחינה הלכתית ל"מים זוחלים" ולא ניתן לטבול בהם. יש אזורים בנהר בהם יש מים שאינם זורמים, ואז אולי יהיה ניתן לטבול שם, אך במקרים רבים יהיה קשה לאמת זאת בצורה ברורה ולדעת אם חלק מהנהר כשר לטבילה.
האם טבילה בים מותרת?
גם בטבילה בים עלולים להימצא מכשולים הלכתיים, כמו למשל כשהקרקע בוצית או מזופתת, מה שעלול לפסול את הטבילה. יש גם חשש מכך שהאישה תהיה לחוצה מכך שאנשים יחלפו במקום ולא תהיה פנויה לוודא שטבלה כהלכה. וכמובן שיש לדאוג גם לנושא הבטיחותי, שכן ים ללא שירותי הצלה עלול להיות מסוכן. בחלק מהמקרים יומלץ בשל הסכנה לטבול ביום השמיני ולא בלילה (כלומר לדחות את הטבילה לבוקר שלמחרת), אך גם כאן יש לברר זאת אצל פוסק הלכה, ולא לעשות שום דבר מבלי להתייעץ.
כפי שניתן לראות, טבילה בטבע אפשרית בחלק מהמקרים, אך כרוכה בלא מעט פרטים הלכתיים שהופכים אותה לעתים קרובות למורכבת ביותר. כאשר אין ברירה, וזו האפשרות היחידה לטבול, (כמו למשל בארצות רחוקות, בהן אין מקווה) חשוב לברר אצל פוסק הלכה כדי לדעת את ההלכה המדויקת ולהבין את הפרטים שיש לשים לב אליהם. כמובן שאם יש אפשרות מלכתחילה לטבול במקווה ייעודי, יש להעדיף זאת, ולדעת בוודאות שהטבילה מבוצעת כהלכתה וללא שום חשש.
