המרכז הארצי לטהרת המשפחה אחראי כבר כ-80 שנה על בנייתן של מקוואות הנשים בארץ ועל תקצובו הגדול.
המרכז, שראה כי הדרישה והביקוש מכל האוכלוסיות למקוואות חדשים ומפוארים גבוהה ולא ניתן לממן זאת באמצעות התרומות הקיימות, החליט לפנות בקמפיין דיגיטלי לציבור הכללי ברשתות החברתיות.
"לרבים נראה שהמקוואות הן נחלתן של נשים המגדירות עצמן דתיות, אך המציאות בשטח שונה לחלוטין", אמר מנכ"ל הארגון עקיבא ויינר.
הוא הוסיף, "למקווה מגיעות נשים מכל המגזרים ומכל הגוונים- חרדיות, דתיות לאומיות, מסורתיות ואף נשים המגדירות עצמן חילוניות".
הקמפיין עלה לאוויר רק לפני מספר ימים ואפילו בארגון לא שיערו את מספר הפניות הגבוה שכבר התקבל במרכז. נשים רבות מכל רחבי הארץ, רובן כלל אינן דתיות, פנו בבקשה לסייע להן לשפץ את המקווה הסמוך למקום מגוריהן או לבנות אחר חדש תחתיו. הנשים תיארו מציאות של הזנחה ולכלוך וביקשו התערבות מיידית. הפניות הגיעו גם מאזורים המוגדרים חילוניים לחלוטין.
אחת הנשים כתבה: "חלום שלי שתבואו. יש אצלנו מקווה ישן מאוד, מרגיש לא נקי ולא מזמין". אחרת כתבה על המקווה במקום מגוריה: "הגישה אליו בכלל לא נגישה לנשים וצריכים לעלות המון מדרגות בכדי להגיע אליו". אישה המשמשת כבלנית באחד המקוואות שאלה: "למה לא עושים אצלנו? המקווה חייב שיפוץ במהירות".
"לצערנו הרב, המציאות המתוארת בפניות הללו אינה חדשה לנו ומוכרת היטב בשטח. צריך להבין שעלות מקווה כיום היא לפחות 2 מיליון שקלים, כשמדינת ישראל מקציבה לכך רק מיליון לבנייה ועוד כחצי מליון עבור שיפוץ מקווה קיים", מסביר ויינר. "יישוב או שכונה המעוניינים במקווה חייבים להביא את יתרת הסכום ואנחנו אלו שבסופו של דבר מממנים את רובה של הבניה".
לא מדובר רק על מקוואות ישנים, גם בשכונות חדשות שנבנות בכל רחבי הארץ פשוט אין מקווה. אחת הנשים שמתגוררת בשכונה כזו תיארה בפנייה לארגון בפייסבוק מציאות לא הגיונית של שכונה בת כ-10,000 תושבים כשאין כלל מקווה באיזור, מה שמביא את הנשים פשוט לדחות את הטבילה. "אנחנו קהילה מאוד גדולה של נשים שמחויבות לצאת מהשכונה בשביל לטבול ולצערנו אם יוצאת טבילה בשבתות וערבי חג אז אנחנו נאלצות לדחות לצאת השבת והחג", היא כתבה.
שכונת קרית המדע בצפון העיר רחובות היא דוגמה מצוינת לכך. שכונה שקיימת כבר 7 שנים ומתגוררים בה כ-2,500 תושבים ועדיין אין במקום מקווה. "ישבתי לפגישה עם 20 נשים המגדירות עצמן חילוניות שפשוט התחננו למקווה במקום. המקווה הקרוב הוא במרחק של 45 דקות הליכה - מרחק לא הגיוני לאישה שצריכה לטבול בשבתות וימים טובים", מסביר ויינר. הארגון נכנס לפני שנים לעובי הקורה וכיום תהליך בניית המקווה נמצא בעיצומו.
הפעילות אינה מתמצה רק במימון. הארגון הוא זה שמבצע בפועל את בניית המקוואות כבר כ-80 שנה באמצעות חברת בנייה- "טוהר המקוואות" ואחראי על בנייתן של רובם המוחלט של המקוואות ברחבי הארץ. לא מדובר במקוואות שהכרנו לאורך השנים - הדגש היום הוא לא רק על עצם הטבילה אלא חווית הטבילה עומדת במרכז.
לפני כל בניית של מקווה נפגשות אדריכליות ומעצבות הפנים של הארגון עם נשות היישוב לשיח ארוך ומעמיק במטרה להבין את הצרכים הספציפיים והדרישות שלהן. כל מקווה שונה מחברו ומותאם באופן ישיר ליישוב בו הוא אמור להיבנות. "מקווה מפואר היום ששם דגש על חווית הטבילה הוא לא מותרות ולא הידור מצווה אלא הדבר הכי בסיסי לכל אישה שרוצה לשמור טהרת המשפחה. המטרה היא להעניק תחושה של ספא או מלון לאישה שתגיע- הכל עד רמת האבזור הכי קטן במקום", אומר ויינר.
ההשלכה של שיפוץ או בנייה של מקווה חדש היא מיידית ומדהימה. מספר הנשים שמגיעות לטבול מזנק ומספר הטובלות לעיתים אף עולה ב-300% לאחר חנוכת המקום. דוגמה מובהקת לכך היא המקווה ביישוב מבוא דותן - יישוב מעורב דתי-חילוני - שנחנך לפני כשנתיים. הבלנית המקומית מתארת מציאות ולפיה לפני השיפוץ הגיעו כ-5 נשים לטבול מדי חודש, והיום מגיעות כ-22 נשים באופן קבוע.
"ברור לנו שלציבור יותר קל לתרום לקושי או סיוע לבעיה מובהקת- בייחוד אם מדובר בענייני בריאות או רווחה. גם בבחינה של נושא ההלכה והמצוות – תרומות רבות מגיעות לארגונים רבים שעושים עבודת חסד מדהימה במגוון תחומים. לצערנו הרב, מטבע הדברים בגלל ענייני צניעות נושא המקוואות וטהרת המשפחה נדחק הצידה פעמים רבות- ואנו שוכחים כי זו אחת המצוות החשובות ביותר בעולם היהודי- אף יותר משמירת שבת וכשרות. שמירת טהרת המשפחה שמרה על העם היהודי במשך כל ההיסטוריה וההשפעה שלה היא דורות קדימה.", מסכם ויינר
