זה התחיל בשיחת טלפון שגרתית. על הקו הייתה אישה צעירה, שהציגה את עצמה כ'אסתי מלונדון' ובקול שבור סיפרה את סיפורו של אחיה: בן תורה ירא שמיים, נשוי כבר 13 שנים ומצפה יחד עם רעייתו לפרי בטן, לזרע של קיימא. בני המשפחה אינם מסוגלים לשאת בצערם הנוראי.
"אנחנו לא מסוגלים עוד לשאת את הכאב, לא יכולים עוד להישיר מבט עם אחי וגיסתי, כולנו נקרעים", הוסיפה אסתי בדמעות, אבל "שמענו על הסגולה הגדולה בתרומה למקווה טהרה כדי לזכות לזרע של קיימא, סגולתו של רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל, שאמר 'מקווה זה פרייה ורביה', ויחד עם משפחתי החלטנו לקחת על עצמנו מימון של מקווה טהרה".
זמן קצר לאחר השיחה הראשונית, בה הותירה אסתי את פרטיה, יצרנו עימה קשר וסיפרנו לה על פרויקט חדש - מקווה טהרה שעומד לקום במושב זבדיאל.
מקווה זבדיאל היה רעוע ומיושן, "לא מזמין" בלשון המעטה... ולא מוסיף ’כבוד’ למצוות הטהרה החשובה, עם מקווה שכזה לא ניתן לחזק את התושבים בו לטהרה...
מיד כשאסתי שמעה על כך היא הודיעה שהיא ומשפחתה לוקחים על עצמם את משימת גיוס הסכום להקמת המקווה. איך הם יצליחו לשאת בעלות העצומה של למעלה מחצי מיליון שקלים? על כך היא טרם חשבה, אך לאחר ששאלו בקודש את רבם כ"ק האדמו"ר שליט"א ואף קיבלו את ברכתו המלאה, היה ברור להם שהם מתגייסים יחד למשימה החשובה.
לא הייתה זו משימה קלה כלל, אך בהתגייסות של כלל הקרובים והידידים, הצליחו בני המשפחה לסמן וי על המטרה המופלאה, מקווה חדש יוקם כאמור במושב זבדיאל, והוא יהיה מפואר, משופץ, מזמין ועדכני. דבר שללא ספק יגביר את הטהרה במקום באופן משמעותי.
ומתוכניות למעשים, "טהרת המשפחה" בעזרת המשפחה הלונדונית הקימה בזבדיאל מקווה מהודר לשם ולתפארת, חדשני ומשוכלל, שמכבד ומיקר בהחלט את המצווה הגדולה והבסיסית ביותר ביהדות.
קיץ תשפ"ד.
הקהילה הלונדונית רועשת וגועשת לאור הנס העצום: באופן ניסי ביותר, ונגד כל הסיכויים הרפואיים – לזוג שהמתין למעלה מ-13 שנה לילדים נולדה בת בכורה. זה היה תשעה חודשים בדיוק אחרי שהושלם גיוס הכספים להקמת המקווה.
.jpg)
