פחות מעשרה אחוזים מהמקוואות שמפוקחים על ידי משרד הדתות מונגשים באופן מלא, ובחלק מהערים המרכזיות בישראל אין כלל מקווה מונגש. כך, נשים עם מגבלות תנועה שמבקשות לטבול בכל חודש, נאלצות לעשות דרך ארוכה ומסורבלת, או להשפיל את עצמן ולטבול במקום שאינו מונגש.
מבדיקה של "ישראל היום" ו"המרכז הארצי להרת המשפחה", עולה כי מתוך כ־600 מקוואות שמופעלים על ידי משרד הדתות, רק כ־55 מונגשים באופן מלא. בד בבד, מופעלים מאות מקוואות נוספים בישראל באופן פרטי, ללא פיקוח וללא הקפדה על נושא ההנגשה. חלקם הקטן נגיש לנכים בצורה זו או אחרת, ורובם המוחלט לא נגיש כלל.
כבר ב־2012 נכנסו לתוקף תקנות שמחייבות הנגשה של המקוואות, ובין השאר נדרשו המועצות המקומיות להנגיש כמה מקוואות בכל עיר באופן מלא, ובערים גדולות להנגיש לפחות מקווה אחד באופן מלא - כלומר באופן הכולל מעלון המאפשר לאישה עם מוגבלות בניידות לטבול. בשנה שלאחר מכן התחייב מנכ"ל משרד הדתות כי בתוך שנתיים "לא תהיה עיר בישראל שלא יהיה בה לפחות מקווה אחד עם נגישות".
שנים רבות חלפו מאז אותה הצהרה, אך גם כיום יש ערים רבות שבהן אין מקווה נגיש באופן מלא - ובהן חלק מהערים המרכזיות בישראל, דוגמת בת ים וחולון. בירושלים, העיר הגדולה ביותר בישראל, יש מקווה אחד נגיש במלואו שמופעל על ידי משרד הדתות, וכך גם בראשון לציון, העיר השלישית בגודלה בישראל. בתל אביב פועלים שני מקוואות נגישים לנכים, בשני קצות העיר, מה שמאלץ נשים לנסוע זמן רב, לעיתים באמצעות תחבורה ציבורית בשעות הלילה, כדי לבצע את הטבילה כראוי.
ב"מרכז הארצי לטהרת המשפחה" שלחו מכתב לשר הדתות מתן כהנא, לשר הרווחה מאיר כהן ולשרת הפנים איילת שקד, וכן למנהלי משרדיהם, בדרישה להנגיש את כלל מקוואות הנשים בישראל לפחות ברמה בסיסית. "בשבועות האחרונים עולה שוב ושוב נושא חוסר הנגישות למקומות הקדושים", התייחסו במכתב לבדיקה ב"ישראל היום", "לצערנו, נשכח מקומם של המקומות העומדים בבסיס הקיום של העם היהודי לאורך השנים - מקוואות הטוהרה לנשים.
"כיום, בישראל 2022, נאלצות נשים רבות למסור נפש כדי לקיים את המצווה, זאת מאחר שרובם המוחלט של מקוואות הטוהרה לנשים אינם מונגשים לנשים עם מוגבלויות", כתב יו"ר המרכז, הרב חיים לוי. לדבריו, מספר המקוואות בארץ, יחד עם המקוואות הפרטיים, עומד על כ־900, ורבים מהם ישנים ולא מונגשים. "נשים רבות עם מוגבלות פיזית מתמודדות בקושי רב עם המציאות המורכבת בעת ההגעה למקווה, ובמאמץ רב נאבקות כדי לקיים את מצוות הטבילה. הבלניות מנסות לסייע להן ככל שהן יכולות, אך רבות מהנשים יוצאות מהמקווה לאחר הטבילה בתחושות קשות ובכעס רב". הרב לוי הדגיש כי "חלקן נאלצות, בלית ברירה, לנסוע מרחקים ארוכים כדי לטבול במקווה מונגש - ולעיתים מדובר בעשרות קילומטרים".
