בשנים האחרונות המקוואות מנסים לשנות את פניהם ולהפוך ממקום שמעורר לא פעם סלידה או רתיעה, למקום מזמין וחיובי. הסיפורים על מקוואות ישנים, מלוכלכים ומוזנחים מתחלפים אט־אט בחוויה מסוג אחר לחלוטין. במרכז לטהרת המשפחה ניסו לעשות למצוות הטבילה מתיחת פנים. במקום ביקור חודשי מחויב המציאות - חוויית טבילה מפנקת ששמה דגש על הנפש ועל ההכנה לקראת המפגש הזוגי שיתרחש באותו ערב. רק בשנה האחרונה נחנכו ושופצו 17 מקוואות ו־19 אחרים נמצאים בהליך בנייה. במקום תחושה של מלתחות בבריכה, התחושה היא של ספא מפנק או חדר מהודר במלון.
"בלניות מספרות שלאחר בנייה של מקווה חדש ניתן לראות עלייה חדה במספר הטובלות", מדווח מנכ"ל המרכז הארצי לטהרת המשפחה, עקיבא ויינר. "אישה המגיעה למקווה חדש ומפואר מגיעה בתחושה אחרת לטבילת המצווה ולא מתייחסת לערב הזה כמשהו שצריך רק לצלוח אותו. העיצוב גם שם דגש בשנים האחרונות על נושא הכלות המגיעות לטבול ערב חתונתן, כשחדר הכלה הוא חלק מרכזי בעיצוב בשטח. לצערנו, אנו מקבלים עוד ועוד פניות על מקוואות ישנים ומוזנחים בתנאים ירודים, שמחייבים שיפוץ ובנייה של מקווה חדש. אנו פועלים ככל שאנו יכולים על מנת להירתם ולסייע, אך יש רשימות המתנה של עשרות ערים ויישובים שאין בהם מקווה ראוי וקרוב".
המקווה במושב פדיה
אדריכלית ומעצבת: חגית שכטר
מקווה קטן שהטובלות והבלניות בו ביקשו עיצוב אלגנטי ועדין. המוטיב המוביל הוא בריקים (אריחים בצורת לבנים), עם נגיעות זהב. "כיוון שמדובר במבנה קטן, אי־אפשר לעבוד עם המון חומרים", מסבירה שכטר. "בהתחלה פסלו את הרעיון של הבריקים, כי זה נתפס כחומר פשוט ואפשר לחשוב שזה מיושן. אבל אני ראיתי בזה אתגר, להנגיש אותם באופן אחר. הכנסתי להם טוויסט ששינה את העלילה ‑ הוספתי את הזהב".
בהתאמה לגודל החלל כולו, גם חדר ההמתנה, הלובי, קטן למדי וכדי ליצור אווירה מזמינה וחמימה הוא עוצב כסלון ביתי. וילונות נתלו מהתקרה עד הרצפה, מהתקרה משתלשל שנדליר גדול והאלמנט המרכזי בחלל הוא ספה גדולה בצבע חום אבן. "המטרה הייתה לתת תחושה של וואו בלי תגבורת מהצדדים. שמישהי תוכל לבוא ולנוח, אבל גם להרגיש בתוך הרמוניה אלגנטית".
פדיה. "המטרה הייתה לתת תחושה של וואו בלי תגבורת מהצדדים"
המקווה באזור
אדריכלית ומעצבת: חגית שכטר
מקווה חדש שעוצב בסגנון אנגלי, עם שיש בשחור ולבן, דלתות זכוכית שחורה ונגיעות זהב בברזים. "הדרישה מהציבור הייתה רצון למקום מפואר ומיוחד, וכשהצעתי את הצבע השחור הם נבהלו", צוחקת שכטר. "הסברתי להם שסוג השיש הזה הוא מאוד יוקרתי ומאוד טרנדי, משתמשים בו המון בעיצוב של חנויות ובתי יוקרה. לא תראי אותו בכל מקלחת עכשיו. כשאישה תגיע לטבול היא תרגיש בבית מלון. ההתנגשות של השיש עם הצבע השחור היא מתבקשת, כי היא מקפיצה אותו ויוצרת נגטיב מהמם. עשינו נגיעות זהב עדינות מאוד בלובי ובברזים בחדרים".
חדרי ההכנה והטבילה מחופים פסיפס עדין לבן עם נגיעות שחורות, וגם בהם הזכוכית שחורה. "זכוכית חלבית מסמלת את הדחייה מהמקוואות הישנים ‑ לעומת זאת זכוכית שחורה זה יוקרתי ברמה אחרת. זה רהיט בזכות עצמו. גם האמבטיה היא פריט ייחודי. זו אמבטיה פריסטנדינג, כזאת שלא מחוברת לקיר, אלא עומדת בזכות עצמה, כמו של נסיכות. היא מייצרת חוויה אחרת אצל הטובלת. כלה שבאה לחדר כזה מרגישה מלכה. מחכה לה בחדר עגלה יוקרתית עם כל הציוד שהיא צריכה ‑ מגבות, סבונים, קרמים, כל מה שצריך".
אזור. "כשאישה תגיע לטבול היא תרגיש בבית מלון"
המקווה במושב צפרירים
אדריכלית ומעצבת: ענת מגידוב קובץ
מקווה קטן עם חדר טבילה אחד, שעוצב בסגנון בוטיקי. האזור משופע בצימרים ולכן הקו העיצובי משדר תחושה של המשך חופשה. "אם אישה יוצאת לחופש וצריכה לטבול, היא לא תרגיש שהחופשה נקטעה", מסבירה מגידוב קובץ. "רצינו לתת הרגשה של מלון בוטיק. יכולנו לחסוך ולעשות למשל תקרה ישרה ולא משופעת, אבל בחרנו אחרת. האמבטיה יושבת בגומחה כמו בחמאם, הבור נמצא לחוד. במקוואות יותר גדולים יש חדר כלות, אבל פה זה מקווה קטן שאמור לתת מענה לכל סוגי הנשים, אז עיצוב אחד צריך לתת את המקסימום. בחוץ יש חצר שהכלה יכולה לשבת עם החברות. האלומיניום השחור עם התקרה הגבוהה, לצד החלון השקוף, נותנים את האשליה של חלל גדול ולא קלסטרופובי. הכל מאוד מינימליסטי. האריחים שנבחרו הם סולידיים בגלל שהבור עם פסיפס כחול. המים לא נראים טוב על רקע לבן, אז בינתיים אנחנו דבקים בפסיפס התכלת".
צפרירים. "אם אישה יוצאת לחופש וצריכה לטבול, היא לא תרגיש שהחופשה נקטעה"
המקווה במושב ניר חן
אדריכלית ומעצבת: ענת מגידוב קובץ
בעיצוב ניכר משחק באלומיניום וברזים שחורים ובלובי מחכה כורסה צהובה. "מדובר במושב ותיק ולא רחוק משם יש יישוב חדש של אנשי צבא. יש שם בתים מאוד מודרניים ורצינו להתאים את המקווה לאותו סגנון". מסבירה מגידוב קובץ. "דרך העיצוב ותשומת הלב לפרטים נותנים תחושה של מקום מוקפד ואז גם הטובלות רוצות לשמור עליו. כשנכנסים לפה יש תחושה שהגעת הביתה. הטובלת יכולה לשאול מאיפה הכורסה כי היא רוצה אותה לסלון. ככה לא שמים לזה כותרת של מצווה מחייבת, אלא של כיף, של מקום שמשרה נחת. זה שיש אפילו שולחן קטן ‑ זה משמעותי. גם אם אין לך מה לשים על השולחן, את מרגישה בבית קפה".
